המורה שלי בן 3.
והוא שואל אותי
למה?
ומה?
ואולי?
ואף אומר
"אני לא יודע".
וכשאני עונה לו עם
נקודה בסוף משפט
הוא משיב לי ב
סימן שאלה.
ופתאום נפתח מרווח
להזכר
באותם רגעי חירות
לפני
שאני התקבע כאני
לפני
שנחרטו סימני קריאה.
להזכר
בחופש יצירת מציאות
של חקירה וסקרנות
של הרחבת גבולות האפשר
של העמקה וידיעת האני
(עוד לפני שהתפצלנו ל"ואתה")
וההכרה בתלות ההדדית
של ידיעה
באי ידיעה.