אני רואה שאת סוערת
כמו הגלים,
מתרפקת על האבן.
לא, לא מתנפצת,
כפי שזה אולי יכול להתפרש,
מתרפקת. אולי גם מבקשת
להניח טיפותייך בתוך גומחה
שזה שנים מתעצבת
גל ועוד גל ועוד גל
כשכבר לא ניתן להבחין
מי מחבק את מי
ושירת הגלים תנוע
ושתיקת האבנים תנוע אף היא,
זו אל זו
זו עם זו
ואת תשבי על שפת האבן
וטיפות הגלים יעוררו שכחה
ומשב הרוח ישא אותך אל עצמך
ואת זוכרת.
